התקפי פאניקה
הפרעת הפאניקה משתייכת למשפחת הפרעות החרדה. הפרעת פאניקה הינה תחושת פחד שכולנו המועצמת באופן משמעותי לכדי התקף עז אם כי חולף של חרדה קשה ותחושת אימה, גם במצבים לא מאיימים כלל. התקף פאניקה יכול להופיע באופן פתאומי לחלוטין בכל סיטואציה שהיא. הוא מלווה בתסמינים פיזיים לא נעימים ועלול לעלות בתדירות אפילו עד רמה שאדם הסובל ממנו יחליט להימנע לחלוטין מיציאה מהבית כדי שלא לעבור את ההתקפים המשתקים (ולפתח חרדה הנקראת "אגורפוביה"). ולכן נחשבת ההפרעה כבעלת פוטנציאל שלילי לפגוע מאוד בתפקוד יומיומי ואיכות חיים של הסובלים ממנה.
מהם התסמינים של הפרעת פאניקה?
הפרעת פאניקה מלווה בהתקפים קשים של פחד ואימה במהלכם סובל האדם מתופעות פיזיות שונות. בין התופעות הנפוצות יותר ניתן למנות קשיי נשימה, הזעה קיצונית בכל מיני אזורים בגוף, קשיים בנשימה עד תחושת חנק של ממש, רעידות בלתי נשלטות וצמרמורות, סחרחורת ודפיקות לב מואצות ועוד. ניתן לראות שכל אחד מהסימפטומים הפיזיים הללו יכול להיחשב לסכנה בריאותית ואף לאיום על החיים ובכך להחמיר את התופעה ואת תדירות ההתקפים (במציאות מקרי מוות בשל התקף חרדה הם נדירים ביותר).
למרות שבשנים האחרונים חלה עליה קלה בשכיחות ההפרעה, עדיין מדובר על אחוזים בודדים מהאוכלוסייה הסובלים ממנה (כ-3% במחקרים אחרונים, מתוכם פי 2 נשים מגברים).
אבחון ההפרעה
מאחר והתסמינים הפיזיים בהתקפות פאניקה הינם מאוד דומיננטיים, הדבר הראשון שבודקים הוא מצב בריאותי. במידה ולא נמצאה בעיה פיזית בבדיקות רפואיות ניתן להמשיך ולאבחן את ההפרעה באמצעות על ידי בדיקת הרקע להתקפים, תדירותם ובאופן כללי מעקב אחר התנהגותו של מטופל ורמת תפקודו. שני דברים עיקריים עליהם צריך לתת את הדעת ולהמשיך לאבחון מעמיק וטיפול:
- התקפי פחד חוזרים ונשנים המלווים בסימפטומים שתוארו למעלה (משך ההתקף הוא לפחות עשר דקות).
- תגובה מתמשכת להתקפים ושינוי התנהגות כמו חשש לצאת למקומות מסוימים או לחילופין פחד להישאר לבד, ופחדים נפשיים מאיבוד שפיות ושליטה (המטופל מפחד שהוא משתגע).
מה גורם להתפתחות ההפרעה אצל אנשים?
למרות שעד היום לא אובחנו במדויק הסיבות הישירות להתפתחות ההפרעה, יש היום כמה השערות מבוססות המסבירות חלקית את הופעתה.
ראשית ישנה סיבה פיזית שזוהתה כבעלת השפעה – מחסור בסרוטונין בגוף. הסרוטונין הינו אחד מהמוליכים העצביים בגוף ואחראי בין השאר על כל מה שקשור במורל ומצב הרוח של אדם, גם תחושות חיוביות וגם תחושות שליליות. מחסור בסרוטונין מוביל לתחושות דיכאון ותופעות הקשורות לכך, כאשר אחת מהם הינה הפרעת הפאניקה (שימוש בסמי הזיה ולפעמים אף תרופות פסיכיאטריות מסוימות עלול לפגוע בספיגת סרוטונין).
בנוסף, ידועה ההפרעה ככזו שעשויה לעבור בתורשה. ישנו אחוז גבוה יחסית של אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה שגם אחד מההורים או שניהם סובלים ממנה.
אורח חיים מלחיץ מאוד כמו גם שימוש מופרז בסמים ואלכוהול עלול להוביל להיווצרות התופעה גם כן.
כיצד מטפלים בהפרעת פאניקה?
ראשית חשוב לומר שישנם אחוזי הצלחה מאוד גבוהים לטיפולים בהפרעה, ומעל 90% מאנשים שאובחנו וטופלו מנהלים אורח חיים רגיל ואיכותי. מאחר וההפרעה גורמת למצוקה קשה מנשוא אצל הסובלים ממנה ואף מחריפה מאוד אצל מי שלא מטפל בה, מומלץ למצוא במהרה את הטיפול המתאים לכל מטופל כדי למנוע פגיעה משמעותית בתפקודו של אדם בהתנהלות בעבודה, בחברה ובסביבתו הקרובה.
ישנו טיפול פסיכותרפי המגיע מעולם הפסיכולוגיה ומטפל בעיקר בתגובה הרגשית להפרעת הפאניקה ומסייע בהתמודדות. בנוסף, ישנו טיפול תרופתי על ידי פסיכיאטר באמצעות תרופות נוגדות דיכאון או חרדה.
הטיפול המומלץ ביותר הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הפועל לצמצום עד חיסול ההפרעה בשני מישורים:
- טיפול קוגניטיבי – הוא המישור החשיבתי. בשיחות עם המטופל מזוהים דפוסי מחשבה ואמונות פנימיות בעיתיות לגבי ההתקף כמו התחושות שהוא עומד למות או מאבד את שפיותו. מתמקדים בהחלפת המחשבות הקשות במחשבות יעילות מחוברות למציאות המסייעות להפחתת חווית האימה.
- טיפול התנהגותי – בליווי הטיפול הקוגניטיבי, מטופלים גם המקומות והמצבים המהווים גירוי להתפרצות ההתקפים או לפחות נתפסים כך על ידי המטופל. באופן הדרגתי מקבל המטופל כלים להתמודדות עם חשיפה למקומות או סיטואציות אלו, ובשילוב עם טכניקות הרפייה שונות הוא לומד להתמודד עם ההתקפים ולהחזיר לעצמו את השליטה בחיים.
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוכח כיעיל מבין השלושה ולפעמים מלווה בטיפול תרופתי להגברת היעילות וצמצום סבלו של המטופל.
