הפרעות אכילה אצל ספורטאים

ספורטאים מקצועיים נוטים להיות תחרותיים ובעלי משמעת עצמית גבוהה כדי להצטיין בענף, בו הם עוסקים. השילוב של מאפייני האישיות הללו עם הציפיות הגבוהות של המאמנים ו/או חברי הקבוצה הופכים אותם לקבוצת סיכון מיוחדת לפיתוח הפרעות אכילה. מדובר בעיקר בענפי ספורט אסתטיים, המדגישים את המראה החיצוני או לחילופין ענפי ספורט, בהם חשובה המהירות, הזריזות והקלילות: 

התעמלות קרקע (הסרט הדוקומנטרי על המתעמלת נדיה קומנצ'י, שנאלצה להתמודד עם הפרעות אכילה, ממחיש את התופעה), בלט, מחול, החלקה אומנותית על הקרח, ריצה ושחייה

הפרעות אכילה נמצאות על רצף שנע בין אכילה נורמאלית לבין הפרעות אכילה קשות (בולמיה, אנורקסיה ואכילה כפייתית). מעבר לעובדה שהרגלי אכילה לקויים פוגעים בהישגים ובביצועים, הם גם עלולים לגרום לנזקים בריאותיים ונפשיים בלתי הפיכים. לכן, טיפול בהפרעות אכילה, מבעוד מועד, הכרחי וחיוני. אין הכוונה רק לטיפול בבולמיה או אנורקסיה, שכן, גם הפרעות אכילה פחות קיצוניות הנמצאות על הרצף, יגרמו לנזק בריאותי, לדיכאון, לדימוי גוף שלילי ועוד.

 

מדוע ספורטאים נמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח הפרעות אכילה?

• משטר תזונה קפדני – ספורטאים רבים מתאמצים לשמור על משטר תזונה קפדני במקביל לתכנית אימונים אינטנסיבית. הבעיה היא שניתן להתמיד במשטר הקפדני הזה רק לתקופה מוגבלת והוא עלול בסופו של דבר להוביל לסיטואציה של "חוסר שליטה" בכל מה שקשור לאכילה
• לחץ חברתי – לצערנו, הלחץ החברתי מכתיב סטריאוטיפים על איך ספורטאי (ובעיקר ספורטאית) צריך להיראות. מסיבה זו, ספורטאיות בענפים תחרותיים נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה יותר לפתח הפרעות אכילה. החברה מצפה מהן להיראות סלבריטאיות ולייצג את אידיאל היופי הנשי.
• לחץ מאמנים – גם המאמן האישי או הקבוצתי עלול להפעיל לחץ לגבי המשקל הרצוי, כתנאי להצלחה.

 

להפרעות אכילה בקרב ספורטאים עלולות להיות השלכות מזיקות וארוכות טווח:

• אל ווסת (הפסקת המחזור החודשי)
• אוסטיאופורוזיס (אובדן צפיפות עצם) – ספורטאים רבים טועים לחשוב שהם לא נמצאים בקבוצת סיכון  לאוסטיאופורוזיס, בשל העובדה שפעילות גופנית מחזקת את העצם. יחד עם זאת, מחקרים מראים שפעילות גופנית בלבד אינה מונעת איבוד צפיפות עצם. הפרעות אכילה קיצוניות עלולות לגרום להפסקת הווסת וכפועל יוצא מכך לגרום לנזק בלתי הפיך בצפיפות העצם.
• דיכאון
• הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף מעוות

 

טיפול בהפרעות אכילה בקרב ספורטאים:

לעיתים קרובות, קשה לזהות הפרעות אכילה בקרב ספורטאים, כיוון שהם דואגים להסתיר את זה תחת מסווה של "משטר אימונים קפדני". לכן, חשוב לשים לב לסימני אזהרה: פעילות גופנית מוגזמת, עיסוק יתר באוכל ובמשקל, שימוש בחומר משלשל, "טיולים" לשירותים במהלך הארוחות או לאחר סיומן ועוד.

הסימפטומים אשר יופיעו בקרב ספורטאים עם הפרעות אכילה יכללו לעיתים מחשבות טורדניות חלק ניכר מהיום בנושאי האכילה והספורט, ותחושת פרפקציוניזם שמשתלטת על הספורטאי כיוון שהוא חושש שלא יגיע לאותן תוצאות במידה ולא יהיה פרפקציוניסט, גם כאשר המחשבות הללו מוגזמות או גורמות לחוסר שקט.

טיפול בהפרעות אכילה בכלל וטיפול באנורקסיה בפרט באמצעות CBT נחשב לאפקטיבי ובעל הצלחה מוכחת.

הטיפול מתחלק לשני שלבים:

• טיפול קוגניטיבי – כיוון שהפרעות אכילה מתפתחות מדפוסי חשיבה מעוותים לגבי נושא תזונה ומשקל גוף, השלב הראשון יהיה לזהות אותם ולהחליפם בחשיבה ריאלית ותואמת מציאות שגם תשפר את הדימוי העצמי והגופני של המטופל.
• טיפול התנהגותי – מטרתו להחליף דפוסי אכילה לקויים בדפוסי אכילה נכונים ובריאים יותר.