התנהגויות של הימנעות
הבטחתי לכם דוגמה של מקרה לתירוצים שונים כדי להצדיק התנהגויות של הימנעות, ולכן…
בוקר אחד מיהרה לימור לעבודתה, וכהרגלה נסעה במכוניתה. בדרך נתקעה המכונית בתוך "פקק" תנועה אדיר והתחבורה
נעצרה כליל. לפתע פתאום לימור לחוש בדפיקות לב מהירות, בסחרחורת ובקוצר נשימה. המתח המשיך לעלות ולימור נתקפה בבהלה ובפחד. היא העמידה את מכוניתה בשולי הדרך, יצאה ממנה בבהלה והחלה לגרור את רגליה למקום עבודתה.
בתום יום העבודה ביקשה לימור מאחד העובדים להסיעה הביתה במכוניתה, שאותה כאמור השאירה בשולי הדרך.
למחרת בבוקר התלבטה אם לנסוע במונית לעבודתה או לנהוג במכוניתה.היא עמדה לפני מכוניתה, ואמרה לעצמה:
אם אנהג בעצמי לעבודה, אני עלולה להיקלע לעומס תנועה ואז יש סיכוי שהחרדה שוב תתקוף אותי…
מנגד,היא שקלה את האפשרות לנסוע במונית לעבודה. "זה בטוח יותר", חשבה לעצמה , "המונית תביא אותי היישר לעבודה ואחר כך הביתה , וכך אחמוק מהעומס. אולי בפעם הבאה כבר אסע שוב במכונית לעבודה, אבל בינתיים אסע במונית פעם או פעמיים עד שאתגבר".
לבסוף, לימור עצרה מונית ונסעה לדרכה.
לימור נמנעת מלנהוג במכוניתה כדי לא להתנסות בחרדה: אך ככל שתימנע יותר מההתמודדות עם הגורם המלחיץ, כן תעצים את הפחד, ותחושת הצורך בהימלטות שלה מהגורם המאיים תלך ותגבר.כלומר, ההימנעות מהפובייה מביאה רק להקלה רגעית, אך מונעת מלימור מלהתמודד עם הגורם המפחיד.
ההימנעות רק מנציחה את הפחד!
לכן, חשוב שלימור תיכנס מיד למכוניתה ותחזור מיד לנהוג בכדי שהחוויה האחרונה של נסיעתה תהיה חיובית.