אכילה רגשית

הסובלים מחרדה או עצב שאינם יודעים כיצד להתמודד עם רגשות אלו, עלולים למצוא את הנחמה בהתקפי זלילה ולפתח בולימיה. ובעלי חשיבה שלילית או התנהגויות של חבלה עצמית עלולים לפתח הפרעות אכילה, כיוון שהם עלולים לפתח בולמוסים שיתנו להם סיפוק רגשי ופיצוי על המחשבות השליליות.

לצד הבעיות הפיזיות הקשורות לעיוות מנגוני הרעב והשובע, ועוררות של תחושות אי נוחות וכאבים עזים בבטן, להתקף הזלילה יש גם השלכות רגשיות בדמות תחושות אשמה.

במקרים רבים לאחר התקף זלילה ועקב תחושת האשמה, הסובל מהבעיה מחפש את הדרכים להחזיר את הגלגל לאחור – כלומר לנטרל את הקלוריות הרבות שהכניס לגופו באמצעות שימוש בחומרים משלשלים, הקאות, פעילות גופנית מוגזמת או אמצעים אחרים – וכך נוצר הבולמוס שנמצא במרכז של הפרעת בולימיה.

מטרת תהליך הניטרול באמצעות בולמוס היא לייצר רגיעה פיזית אך גם נפשית, אך גם כאשר במקרים בהם היא מושגת היא זמנית בלבד, ומעניקה קתרזיס מדומה שנובע מהפער בין תחושת הבטן המלאה עד פיצוץ, לבין ההקלה הפיזית שלאחר ההקאה. כיוון שהיא אינה מספקת מענה יציב, היא מחייבת את הסובל מההפרעה לחזור על ההתנהגות הבולימית שוב ושוב.

אצל אחרים התהליך נקטע בחלק של הטיהור. מצב זה מכניס אותם למנגנון של שנאה עצמית ובושה, המלווה בדיאטות כסאח במטרה להפטר מהמשקל העודף, ובכניסה למעגל של אכילה רגשית והתקפי זלילה שנובע מהקושי לווסת ולהכיל את הרגשות השליליים.