למה יש לי חרדות ופחדים?

למה יש לי חרדות ופחדים?

מתוך שידור לייב בפייסבוק

שאלה שמטפלים בטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) מקבלים לא מעט היא 'למה בכלל יש לי חרדות'? האם מדובר בבעיה גנטית, האם מדובר במחלה, האם מדובר על תפקוד לקוי שמקורו במוח? רבים מופתעים לשמוע שהתשובה לשלוש השאלות הנ"ל היא 'לא'. אז מה הוא המקור של חרדות?

בעיות חרדה הן בסך הכל תוצאה של דפוסים והרגלים לא בריאים. נשתמש בדוגמאות כדי להסביר את העניין. בדוגמא הראשונה ניקח ילד שישן בחדר חשוך ומפחד ממפלצת. מה הילד יעשה במצב כזה? הוא יברח לחדר של ההורים. אם ההורים נותנים לו לברוח, מה שהילד לומד זה שהפחד מעיד על משהו לא בסדר שאי אפשר להתמודד איתו ושכדאי לברוח כשהוא מופיע. לעומת זאת, אם ההורים מחזירים את הילד לחדר אז הילד לומד שאולי הפחד הוא בעצם בסדר, שלא קורה כלום, ושהפחד עובר עם הזמן. דוגמא נוספת היא אבא שבא לילד שלו ואומר 'למה רק 90 במבחן, למה לא 100'? גם כשהאבא בסך הכל רוצה לדרבן את הילד להצליח, אחרי כמה פעמים שהילד שומע את זה שוקע אצלו המסר ש-90 זה לא מספיק, שצריך להשיג 100. מסר כזה יכול להפוך להרגשה כללית אצל הילד שדברים שהוא עושה אף פעם לא טובים דיים. דוגמא אחרונה היא אמא שאומרת לילד שלה ש'כך זה לא בסדר, למה עשית ככה, פעם הבאה תעשה כמו שאני אומרת לך'. לאחר מכן מה שמתנגן לילד בראש זה שדברים רבים שהוא עושה אינם בסדר, שדברים אלו מזיקים או מסוכנים. יתכן שילד זה יפתח גישה שלילית רחבה יותר לגבי מעשיו בדברים שונים בחייו.

שלושה היבטים של חרדה

עד כאן נוכחנו לדעת שחרדה היא תוצאה של דפוסים שלמדנו בבית, וצריך לציין בנוסף שאת החרדה ניתן לפרק לשלושה היבטים מרכזיים.

בפן החשיבתי ככל שלמדנו דפוסי חשיבה יותר ביקורתיים ושיפוטיים, למדנו לפרש דברים בצורה שלילית, ולהסיק מסקנות קשות במצבים של אי-ודאות, דפוסי חשיבה כאלו יעצימו את החרדה.

בפן הרגשי אולי לא למדנו להכיל רגשות, אולי אנו מתקשים לשבת איתם או להשלים איתם, אולי אנו נוטים לבקר את עצמנו עקב הימצאותם, או שאנו נבהלים מהם, או מנסים ישר לפתור אותם. כל התגובות הללו לא מאפשרות לפתח סובלנות רגשית נוכח החרדה, למרות שהיא חלק מחיינו, ואז אנו עוד יותר נבהלים ממנה ויוצרים מעגל קסמים של חרדה נוספת.

בפן ההתנהגותי אולי למדנו בבית דפוסים של שתלטנות, של פרפקציוניזם, של הימנעות, של תוקפנות, של בריחה, או של חיפוש כפייתי אחר ודאות. כל מיני דפוסים שנועדים לעזור לנו "לפתור את החרדה" במקום ללמוד להתמודד איתה ולהשלים איתה. ניסיון עקר זה הוא חלק ממעגל קסמים שנותן לגיטימציה לחרדה ומעצים אותה עוד יותר להבא.

את כל הדפוסים האלו אנו מקבלים דרך מודלים מהבית. זאת אומרת דרך ההתנהגויות והדיבורים של ההורים אנו לומדים איך לחשוב על הרגשות של עצמנו, איך לפרש אותם, איך לפרש מצבים חיצוניים, ואיך להגיב ברמה ההתנהגותית למצבים חיצוניים. בצורה זאת, דרך הדוגמא של ההורים אנו עלולים לפתח דפוסים לא בריאים ולפתח חרדות.

לסיכום, חרדה היא תוצאה של דפוסים והרגלים שלמדנו בעבר, הרגלים ודפוסים לא בריאים, אך לא מדובר על משהו שאינו בר שינוי. איך ניתן לטפל בחרדה? האם ניתן לשנות דפוסים אלו בלי טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופות? תוכלו לקבל תשובות לשאלות אלו במאמר הבא:

איך מטפלים בחרדה? >>

 

דר' אוהד הרשקוביץלמה יש לי חרדות ופחדים?
עוד >>

פרוטוקול טיפולי טרנס-דיאגנוסטי CBT-UP

דר' אוהד הרשקוביץ סיים את לימודי הפסיכולוגיה בארה"ב והוא מטפל כמעט 20 שנה במגוון רב של בעיות, בשיטת הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT). במהלך השנים הוא נוכח לדעת שכל הסימפטומים השונים, לא משנה אם מדובר בפוביה, OCD, הפרעות אכילה או חרדה, יושבים על אותו ציר טעויות מבחינות של התנהגות, דפוסי חשיבה והתמודדות עם רגש. לכן במהלך השנים הוא פיתח פרוטוקול טיפולי אחיד טרנס-דיאגנוסטי, הנקרא פרוטוקול "CBT-UP". מדובר על פרוטוקול מאוחד, המאגד את הטיפול בכל הסימפטומים השונים. כבר שנים שד"ר הרשקוביץ מטפל בעזרת פרוטוקול זה בכל מיני בעיות בהצלחה, כשהטיפול הממוצע הוא טיפול קצר של כמה חודשים המייצר שינוי סימפטומטי משמעותי עבור המטופלים.

הפרוטוקול של דר' הרשקוביץ שונה מפרוטוקולים סטנדרטים המתמקדים בסט סימפטומים מסוים. למשל כיום קיימים פרוטוקולים עבור הפרעות אכילה, פוסט-טראומה, OCD, ועבור חרדות. אולם פרוטוקולים אלו הם מאוד נקודתיים, הם מתמקדים בסימפטומים עצמם, וחלקם מפספסים את המנגנון הרגשי היושב מאחורי בעיות אלו. למשל בעיות של פוביה, OCD, הפרעות אכילה או חרדה מגיעות לעיתים תכופות בשילוב בעיות של ביטחון עצמי הכוללות פרפקציוניזם, ביקורת עצמית, שתלטנות יתר והימנעות. תופעות לוואי אלו הן בדרך כלל לא הסיבה לתחילת הטיפול או הפוקוס בטיפול עצמו, אך הן כן משפיעות באופן שלילי על חייו של המטופל, כמו גם שהן חלק מאותו דפוס או סט של סימפטומים. מסיבה זו יש הגבלה לפרוטוקולים המסורתיים שמתמקדים רק בסט מסוים ומוגבל של סימפטומים.

פרוטוקול "CBT-UP" מתייחס לכל המנגנון הרגשי, וזה כולל התייחסות לאמונות יסוד של ביטחון עצמי הגורמות לא רק לסימפטומים אלא גם לסימפטומים הנלווים כפי שהם תוארו כרגע. זה הוא היתרון  הגדול בפרוטוקול טרנס-דיאגנוסטי.

הפרוטוקול שדר' הרשקוביץ פיתח הוא מאוד מובנה, מאוד ברור ויש לו שלושה מוקדים. קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי. במוקד הקוגניטיבי הוא מתייחס לעיוותי חשיבה, לאמונות יסוד של ביטחון עצמי, ולזמן שאנחנו משקיעים במחשבות שפוגעות בנו. במוקד הרגשי הוא מתייחס ליכולת להכיל רגש, וגם ליכולת ליהנות מרגשות מחזקים. במוקד ההתנהגותי הוא מתייחס לדפוסי התנהגות רגשיים, כמו "הילחם או ברח", הימנעות, שתלטנות, בריחה, פרפקציוניזם, צורך בוודאות, והוא גם מתייחס לפורקן אדפטיבי ובריא של רגשות. להחצין רגשות בצורה בריאה יותר, וגם להפריע או להתערב בהתנהגויות לא בריאות כפי שניתן לראות בטקסים שונים כמו תלישת שיערות, כסיסת ציפורניים וחיטוט בעור או בהתנהגויות התמכרותיות שונות כמו קנייה כפייתית, הימורים כפייתיים וקלפטומניה. לסיכום, ישנם שלושה מוקדים בפרוטוקול זה, דרכם המטופל לומד לזהות ולשנות דפוסים לא בריאים ולהחליפם בדפוסים יותר בריאים, אותם הוא מתרגל במהלך הטיפול.

פרוטוקול CBT-UP הינו הבסיס לפיתוח של הקורס של דר' אוהד הרשקוביץ לטיפול עצמי באינטרנט.

לפרטים על הקורס לטיפול עצמי >>

 

 

מכון CBTפרוטוקול טיפולי טרנס-דיאגנוסטי CBT-UP
עוד >>