דרמטילומניה (חיטוט כפייתי בעור)

 

מהי תופעת הדרמטילומניה (חיטוט כפייתי בעור)?

תופעת הדרמטילומניה משתייכת למשפחה רחבה יותר של הפרעות שנקראת (OCD – Obsessive Compulsive Disorders) שזהו שם כולל להפרעות של שליטה בדחפים שונים. הדרמטילומניה עצמה הינה דחף בלתי נשלט לחיטוט וגירוד כרוני בעור באזורים מסוימים בגוף. החיטוט האובססיבי עלול ולרוב גורם לפציעות עצמיות בדרגות שונות של חומרה. הדרמטילומניה מזכירה במאפייניה את הפרעת ה-טריכוטילומניה, של דחף בלתי נשלט לתלישה אובססיבית של שערות עד גרימה לקרחות. בשני המקרים מדובר בתגובת דחף בעקבות לחץ נפשי כבד, כאשר החיטוט בעור (או לחילופין תלישת השערות) נותן תחושת הקלה מסוימת לסובלים, אפילו שכרוכים בכאב. ידוע כי דרמטיומניה נפוצה בעיקר אצל נשים.

לרוב האדם הסובל מדרמטילומניה יגרד ויחטט עד כאב ופציעה בפגמים בעור כמו פצעים וגלדים, נקודות חן או סימנים אחרים בעור, או אפילו נמשים. אבל לפעמים יחרטו בעור גם במקום שאין בו שום סימן מיוחד. גם טכניקת הגירוד יכולה להשתנות מאדם לאדם לפי חומרת ההפרעה. יש שיגרדו עם הציפורניים באופן כפייתי, אבל גם יש כאלו שישתמשו בשיניים או אפילו בחפצים כמו סכין, פינצטה או מספריים. הפציעות לעיתים חמורות ועלולות לגרום לזיהומים באזור ואף להשאיר צלקות. כל אלו יחד הופכים את ההפרעה לבעייתית הגורמת למצוקה רבה אצל הסובלים ממנו.

 

תסמינים של הפרעת דרמטילומניה

ראשית, אנשים הסובלים מן ההפרעה יהיו תחת לחץ נפשי כבד לפני ובמהלך הופעת הסימפטומים. המתחים הללו הם שגורמים לדחפים המדוברים וכתוצאה מכך לחיטוט, גירוד, שריטה ונשיכה של העור, בעיקר באזורים בהם יש פגמים שונים של העור כאמור. לפעמים אדם יגרד למשך זמן קצר אבל מספר רב של פעמים ביום, ולפעמים יחטט בעור ברצף במשך זמן רב, לפעמים שעות, באותה נקודה.

האזור השכיח ביותר לגירוד הינו עור הפנים ועל כן פעמים רבות ניתן יהיה לראות חבלות בעור כגון גירודים, פצעים פתוחים שלא מחלימים וכדומה אצל אדם הסובל מדרמטילומניה. אולם לא רק הפנים משמשים יעד חיטוט. גם אזורים נוספים בגוף – שפתיים, ידיים, כתפיים, רגליים, בטן וחזה ואזורים נוספים.  פעמים רבות יגורדו אזורים נסתרים בקרקפת שוב ושוב, ואותם מעט קשה יותר לראות אם יש שיערות שמכסות אותם. תופעות הלוואי של החיטוט הכפייתי עלולות להיות כאמור זיהומים קשים באזור הגירוד, נזק בלתי הפיך לרקמות, או במקרים חמורים ממש ספטיסמיה (ספסיס – אלח דם), שהינו הרעלת דם קשה כתוצאה מסיבוכים בזיהום. וכמובן בסופו של דבר ייוותרו צלקות.

האדם הסובל בדרמטילומניה יראה לרוב רגשות של אשמה כבדה, מבוכה, דיכאון ואף בושה במעשיו ויש חשש יחסית גבוה לפגיעה עצמית. הנטייה להתאבדות בקרב הסובלים גבוהה יחסית באחוזים (כ-12%) ועל כן יש להתייחס בכובד ראש לסיטואציה ואין להתעלם ממנה בשום אופן.


מה הגורמים לדרמטילומניה?

בשל מיעוט מחקרים בתחום, לא יודעים היום את הסיבה המדויקת לפרוץ ההפרעה, אולם ישנן השערות שונות לגבי הגורמים לפרוץ הפרעת דרמטילומניה והם כוללים גורמים ביולוגיים-פיזיולוגיים וגורמים סביבתיים.

גורמים פיזיולוגיים

למרות ממצאים מועטים, בין השאר יודעים כי שימוש בסמים קשים כגון קוקאין או מתאמפטמינים (מה שנקרא מת') עלולים להוות טריגר לדחפים שכאלו בשל הימצאות חומר בשם דופאמין במרכיביהם, שמגיע למוח. ובכלל, סבורים כי תפקוד לקוי בספיגת דופאמין קשורה לנושא. כמו כן, ישנם ממצאים המצביעים על ליקויים מוטוריים אצל הסובלים מדרמטילומניה שייתכן כי מצביעים על קשר בין החלק במוח שאחראי על מוטוריקה לבין פרוץ ההפרעה.

גורמים סביבתיים

אחת ההשערות לגבי הגורמים החברתיים לפרוץ הפרעת דרמטילומניה, בדומה להפרעות נפשיות רבות (ובכללן הפרעות ממשפחת ה-OCD), הינה ההערכה כי בעברם של הסובלים מן ההפרעה ישנה טראומה גדולה ושההפרעה הינה חלק מההתמודדות הפוסט טראומטית, בין במודע ובין אם לא. בנוסף, יש הטוענים כי הגירוד הכפייתי בא לפצות את האדם על אובדן כלשהוא שחווה, לרוב אובדן של אדם קרוב ומרכזי בחיים.

בנוסף, ישנה תיאוריה שגורסת כי אצל אנשים מסוימים, הדחף לחיטוט אובססיבי בעור קשור ולפעמים מסמל דחפים שונים לחלוטין שקבורים עמוק יותר בתודעה, כמו דחפים אלימים ואגרסיביים קשים, דחפים תוקפניים או דחפים מיניים.

 

האם קיים טיפול בהפרעת דרמטילומניה?

בהחלט כן, קיים טיפול. למעשה, ההפרעה ידועה ככזו שכמעט ואינה עוברת ללא טיפול מתאים, כלומר אינה עוברת מעצמה. כדי להקל ועד להעלים לגמרי את הסימפטומים והמצוקה הקשה הנלווים אליהם, הטיפול הטוב ביותר שידוע היום הוא שילוב של טיפול התנהגותי עם טיפול תרופתי. למרות שישנם מקרים שהאדם עצמו אינו מודע לבעיה, לרוב אלו הסובלים מדרמטילומניה מודעים מאוד למצבם, מתביישים בכך ואף נוטים להסתיר את מעשיהם עד כמה שיכולים, על אף הפגיעות הבולטות בעור.

לצד טיפול תרופתי מתאים, הטיפול המומלץ ביותר בעל אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בהקלה ופתרון של פוביות או הפרעות התנהגות כפייתית מסוג זה הינו טיפול שנקרא CBT, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. הוא מראה שיפור ניכר בתסמיני ההפרעה אצל המטופל, לעיתים בזמן קצר מאוד.

ברובד הקוגניטיבי של הטיפול, קודם כל מזהים את דפוסי החשיבה ואת הסיטואציות המהוות טריגר לפרוץ הדחף ולחיטוט בעור. ובנוסף, ברובד ההתנהגותי לומד המטופל טכניקות שונות, גם להגברת המודעות למצבו ובעיקר טכניקות להתמודדות טובה יותר עם הדחף לחיטוט כפייתי בפגמים בעור (או בעור חלק).

הטיפול מיועד לפתור את הבעיה לטווח הארוך וכמובן בטווח הקצר ביותר שניתן – להקל על התחושות הקשות והמצוקה שמלוות אדם הסובל מדרמטילומניה וכמובן את הסובבים אותו המודאגים.


מה זה טיפול CBT?

ניתן לקרוא אודות הטיפול באמצעות הקישורים הבאים:

 

יש עוד שאלות?

ניתן לקבל עוד תשובות באמצעים הבאים: