דרמטילומניה היא חיטוט כפייתי כתוצאה מדחף בלתי נשלט. הסובלים ממנה חווים דחף בלתי נשלט לחטט בעור ולגרד ממנו את כל מה שצומח על פני השטח: שומות, נקודות חן, קילופים, פצעים, עור יבש, נמשים ועוד.
חלק מהסובלים מהפרעה זו יחרטו בעור גם במקום שאין בו שום סימן מיוחד.
טכניקת הגירוד יכולה להשתנות מאדם לאדם לפי חומרת ההפרעה. יש שיגרדו עם הציפורניים באופן כפייתי, ויש שישתמשו בשיניים, או בחפצים כמו מחט, סכין, פינצטה או מספריים.
האזור השכיח ביותר לגירוד הינו עור הפנים ועל כן פעמים רבות ניתן יהיה לראות חבלות בעור כגון גירודים, פצעים פתוחים שלא מחלימים וכדומה אצל אדם הסובל מדרמטילומניה.
גם אזורים נוספים בגוף משמשים יעד חיטוט – שפתיים, ידיים, כתפיים, רגליים, בטן, גב, צוואר, חזה ואזורים נוספים.
פעמים רבות יגורדו אזורים נסתרים בקרקפת, ואותם קשה יותר לראות אם הם מכוסי שיער.
מוקדי החיטוט יכולים להשתנות עם הזמן כמו גם פרקי הזמן המושקעים בחיטוט.
בין 2-4% מהאוכלוסיה סובלים מדרמטילומניה ומחקרים מראים כי היא נפוצה יותר אצל נשים. מצבים כמו אקנה, פסוריאזיס או אקזמה עלולים להיות טריגר להופעתה של ההפרעה.
לרוב הסובלים מדרמטילומניה מודעים למצבם, מתביישים בכך ואף נוטים להסתיר את מעשיהם עד כמה שניתן, על אף הפגיעות הבולטות בעור.
תופעת הדרמטילומניה שייכת למשפחת הפרעות ה-OCD כיוון שהמאפיין המרכזי שלה הוא הדחף הכפייתי לחיטוט בעור שחוזר על עצמו בתדירות גבוהה ולמשך שעות, עד כדי יצירת צלקות וזיהומים באזורי החיטוט.
אנשים הסובלים מההפרעה יהיו תחת לחץ נפשי כבד לפני ובמהלך הופעת הסימפטומים שיעוררו אצלם את הדחפים לחיטוט, גירוד, שריטה ונשיכה של העור.
אמנם פעולת החיטוט נותנת תחושה של הקלה זמנית, אך לאחריה מגיעות תחושות של אשמה, מבוכה, דיכאון ואף בושה.
עוד בנושא: מהי הפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD?
הפרעת דרמטילומניה מזכירה במאפייניה את הפרעת טריכוטילומניה בה הדחף מתבטא בתלישה אובססיבית של שערות עד גרימה לקרחות.
בשני המקרים מדובר בדחף שעולה בעקבות לחץ נפשי כבד. הסובל מהבעיה מגיע לכדי הקלה מסוימת על ידי חיטוט בעור או תלישת שערות, על אף שהפעולה כרוכה בכאב.
עוד בנושא: מהי טריכוטילומניה – תלישת שיער כפייתית?
תופעות הלוואי של חיטוט כפייתי עלולות להיות צלקות, זיהומים קשים באזור הגירוד, נזק בלתי הפיך לרקמות, או במקרים חמורים ממש ספטיסמיה (ספסיס – אלח דם) – הרעלת דם קשה כתוצאה מסיבוכים בזיהום.
בנוסף, הנטייה להתאבדות בקרב הסובלים מדרמטילומניה עומדת על כ-12%, ועל כן יש להתייחס בכובד ראש לסיטואציה ואין להתעלם ממנה בשום אופן.
בשל מיעוט מחקרים בתחום, לא יודעים היום את הסיבה המדויקת לפרוץ ההפרעה, אולם ישנן השערות שונות לגבי הגורמים לפרוץ הפרעת דרמטילומניה והם כוללים גורמים ביולוגיים-פיזיולוגיים וגורמים סביבתיים.
גורמים פיזיולוגיים – למרות ממצאים מועטים, בין השאר יודעים כי שימוש בסמים קשים כגון קוקאין או מתאמפטמינים (מה שנקרא מת') עלולים להוות טריגר לדחפים שכאלו בשל הימצאות חומר בשם דופאמין במרכיביהם, שמגיע למוח.
ובכלל, קיימת סברה כי תפקוד לקוי בספיגת דופאמין קשורה לנושא. כמו כן, ישנם ממצאים המצביעים על ליקויים מוטוריים אצל הסובלים מדרמטילומניה שייתכן כי מצביעים על קשר בין החלק במוח שאחראי על מוטוריקה לבין פרוץ ההפרעה.
גורמים סביבתיים –
אחת ההשערות לגבי הגורמים החברתיים לפרוץ הפרעת דרמטילומניה, בדומה להפרעות נפשיות רבות (ובכללן הפרעות ממשפחת ה-OCD), הינה ההערכה כי בעברם של הסובלים מן ההפרעה ישנה טראומה גדולה ושההפרעה הינה חלק מההתמודדות הפוסט טראומטית, בין במודע ובין אם לא.
בנוסף, יש הטוענים כי הגירוד הכפייתי בא לפצות את האדם על אובדן כלשהו שחווה, לרוב אובדן של אדם קרוב ומרכזי בחיים.
גורמים פסיכואנליטיים –
בנוסף, ישנה תיאוריה שגורסת כי אצל אנשים מסוימים, הדחף לחיטוט אובססיבי בעור קשור ולפעמים מסמל דחפים שונים לחלוטין שקבורים עמוק יותר בתודעה, כמו דחפים אלימים ואגרסיביים קשים, דחפים תוקפניים או דחפים מיניים.
חיטוט בעור ידועה כהפרעה שכמעט ואינה עוברת מעצמה.
הטיפול הטוב ביותר להקלה ולהעלמה של הסימפטומים והמצוקה הקשה הנלווים אליהם, הוא שילוב של טיפול התנהגותי עם טיפול תרופתי.
טיפול CBT הוא הטיפול בעל אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר עבור הפרעות התנהגות כפייתית, והוא מביא לשיפור תוך זמן קצר מאד.
ברובד הקוגניטיבי של הטיפול, לומדים לזהות את דפוסי החשיבה ואת הסיטואציות המהוות טריגר לפרוץ הדחף ולחיטוט בעור.
ברובד ההתנהגותי לומדים טכניקות שונות, להגברת המודעות למצב ולהתמודדות טובה יותר עם הדחף לחיפוש פגמים בעור.
