<< חזרה ל-OCD

מה זו אובססיה?

אובססיה, או כפי שקוראים לה בעברית מחשבה טורדנית-כפייתית (Obsessive Thought), הינה הפרעה נפשית ממשפחת הפרעות החרדה. המאפיין העיקרי של ההפרעה המדוברת הינו קיומן של מחשבות טורדניות ודחפים שרודפים את האדם הסובל ומניעות אותו לביצוע של פעולות מסוימות באופן כפייתי. ביצוע הפעולות הללו בעצם מוּנע מכוח של פחד או חרדה הצפים בעקבות המחשבה הטורדנית. המחשבות צפות בראש ומנקרות שוב ושוב ולא נותנות מנוח עד לביצוע פעולה כלשהי המתקשרת בראשו של הסובל ל”ניטרול” הפחד.

לדוגמא, לכולנו קרה שיצאנו מהבית בבוקר ולא זכרנו האם כיבינו את האש בכיריים. יהיה לנו קשה להירגע עד שנוודא שאכן האש כובתה מאחר ולהשאירה דולקת כך סתם ללא השגחה זה עניין מסוכן. זה יניע אותנו לפעולה כמו לחזור הביתה לוודא שהכיריים לא דולקים, אבל ודאי שלא נוכל להמשיך להתנהל כרגיל עד שלא נטפל בכך. עכשיו, דמיינו את המצוקה שלנו עד שתכבה האש, בשל העובדה שהיא גורמת לסכנה מוחשית סביבה לשלום הבית. זו סוג המצוקה שחווה אדם הסובל מOCD: הוא חש איום או חרדה כלשהם ומרגיש צורך עז לפעול כדי לנטרל את הסכנה. אולם, במקרים רבים מדובר בסכנה שאינה מוחשית או רציונלית ונמצאת אך ורק בראשו של הסובל מההפרעה.

תסמינים וסוגים של אובססיה

ישנם לא מעט סוגים של הפרעות OCD. לרוב אנשים הסובלים ממחלות אלו יעסקו באופן כפייתי במה שנקרא “טקסים” הקשורים להפרעה; במילים אחרות אדם המוצף במחשבות טורדניות על עניין מסוים יפעל בעקבותיהן באופן מסוים אשר יקל עליו את העיסוק המטריד במחשבות שגורם למצוקה רבה.

לדוגמא, אנשים אשר סובלים מחרדה מזיהומים וחיידקים ירגישו צורך כפייתי בשטיפת ידיים שוב ושוב עם סבון ולפעמים אף יחששו ללחוץ ידיים לאחרים או בכלל ממגע. אחרים יחששו מאוד לפגוע באנשים אחרים בשל התעסקות מחשבתית טורדנית באלימות. דוגמא קיצונית לכך יכולה להיות אמא אשר מוצפת במחשבות תוקפניות וחרדה לפגוע בילד שלה. ישנה אובססיה הקשורה בסדר וארגון של חפצים בסביבה הקרובה. למשל מגבות שצריכות להיות ישרות ותלויות במרחק מסוים אחת מהשנייה או ספרים על המדף שחייבים להיות מאורגנים לפי סדר הא-ב. כל סטייה מאחד מהדברים הללו (וזה משתנה מאדם לאדם) עלולה לגרום למצוקה גדולה ולפעמים להניע אותו לפעולה. ספר אחד לא הונח במקום הנכון? יכול להיות שאותו אדם יוציא את כל הספרים מכל המדפים ויתחיל לארגנם מחדש עד שהכל יהיה במקום.

דוגמאות נוספות – איסוף וצבירה של חפצים, אובססיה עם אמונות טפלות מסוגים שונים (הצורך למשל לחזור על מילה או פעולה כמה פעמים מחשש לעין הרע), חשש האם בוצעה פעולה מסוימת (כמו הדוגמא בה פתחנו של עזיבת הבית בתחושה ששכחנו משהו על הגז).

 

מה גורם להפרעת OCD?

הפרעת הOCD מופיעה באופן דומה אצל גברים ונשים ומתפרצת במקרים רבים כבר שבשנות העשרה ועד שנות ה20 המוקדמות. הגורמים המדויקים להפרעה אינם ידועים אולם יש היום כל מיני השערות מבוססות המצביעות על גורמים שהם או ביולוגיים, נוירולוגיים או סביבתיים.

הבסיס הביולוגי להפרעת OCD הוא אי איזון בחומר שנקרא סרוטונין במוח. ישנה השערה כי חוסר איזון של סרוטונין הוא בעל מרכיב גנטי ועובר בתורשה.

ההסבר הנוירולוגי אומר כי OCD נגרם ככל הנראה מפעילות יתר במסלול הקורטיקלי-סטיראטלי-תלמי במוח והסובלים אינם מצליחים להגביל את המחשבות והמעשים החוזרים שלהם.

גורמים סביבתיים עלולים להיות חוויות טראומטיות או מתח רב ממנו סובל אדם (לרוב יהיו אלו אנשים בעלי נטייה לפתח את ההפרעה בכל מקרה). למשל, אדם שסבל מהתעללות כלשהי, מוות של מישהו קרוב, שינויים דרמטיים בעבודה או בבית ובכלל שינויים גדולים באורח החיים (גם מחלה קשה) ועוד.

 

איך מטפלים ב-OCD?

יש שלוש גישות מרכזיות המסבירות מה גורם ל-OCD, ולפיכך כיצד ניתן לטפל בו. הגישה הראשונה היא הפסיכודינמית, המגדירה את הסובלים מ-OCD, כבעלי קונפליקט לא פתור, בין האיד לאגו, שבכדי להלחם במחשבות ובדחפים הנוצרים מהאיד, האובססיות, נעשה שימוש במנגנוני הגנה, אשר מתבטאים בקומפולסיות. הטיפול בשיטה זו כולל הצפה של הקונפליקט הלא מודע ופתירתו, בתהליך של טיפול פסיכודינמי. המחקרים מצאו את הטיפול הזה כלא יעיל במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, ואף יש חשד כי הוא מערים קשיים על הסובלים מ-OCD, שכן הוא מחייב אותם לעסוק אפילו יותר במחשבות הטורדניות שלהם.

הגישה השניה היא הגישה הניורולוגית טוענת כי הסובלים מ-OCD, הם אנשים בעלי פעילות יתר במסלול הקורטיקלי-סטיראטלי-תלמי, שאינם מצליחים להגביל את המחשבות והמעשים החוזרים שלהם. תאוריה נוספת מדברת על פעילות נמוכה של סרוטנין (Serotonin), כפי שקורה בדכאון. הטיפול אותו מציעה גישה זו הינו תרופתי (תרופות כגון ציפרמיל, ציפרלקס, פרוזאק, פקסיל, זולופט, לובוקס ועוד), ומטרתו להגביל את הפעילות של מסלול זה, שיעורי ההצלחה בו נעים בין 40-60%, אך קיימות תופעות לוואי אפשריות.

הגישה השלישית היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), לפיה אנשים שסובלים מ-OCD מתקשים להסיח את דעתם מהמחשבות הטורדניות ולא מצליחים להתנגד לדחפים הכפייתיים. בטיפול קוגניטיבי הסובלים מ-OCD לומדים לסמוך על עצמם ולא להכנע לפחדים או להשתמש במנגנוני הגנה כמו פרפקציוניזם או שליטת יתר. בטיפול התנהגותי הסובלים מההפרעה נחשפים למצבי חרדה ומתבקשים להמנע מביצוע קומפולסיות, בכדי לגלות שהללו לא עוזרות להפחית חרדה או לבטל את המצב. ניתן לבצע טיפול זה באופן פרטני ובקבוצה, והמחקרים מצביעים על שיפור ניכר של 55%-85% בקרב מי שטופלו ב-CBT.

מחקר מהשנה החולפת, שפורסם בירחון להפרעות חרדה, הראה כי טיפול CBT, יכול לשפר את חייהם של סובלים מ-OCD שאינם מגיבים לתרופות מסוג SRI, בטווח הקצר והארוך.[1] גם אלו שהתרופות ל-OCD משפיעות עליהם, הראו שיפור משמעותי כאשר התווסף לכך טיפול CBT, ביחס לקבוצת הביקורת שקבלה רק את התרופות.[2]

 

הפרעות נוספות הנחשבות כחלק ממשפחת הפרעות OCD:

 

מה זה טיפול CBT?

ניתן לקרוא אודות הטיפול באמצעות הקישורים הבאים:

 

יש עוד שאלות?

ניתן לקבל עוד תשובות באמצעים הבאים:

 

<< חזרה ל-OCD


[2] http://www.dialogues-cns.org/brochures/45/pdf/45.pdf#page=71

 

מכון CBTמה זו אובססיה

כתיבת תגובה