הקשר בין הפרעות אכילה לבעיות חברתיות

הפרעת אכילה מוגדרת כבעיה נפשית הגורמת לפגיעה משמעותית בדפוסי התנהגות הקשורים לאכילה (אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, אכילה כפייתית ועוד). אמנם מדובר בהפרעה רב סיבתית המורכבת משילוב של משתנים גנטיים, התנהגותיים וסביבתיים, אך מסתבר שלמרכיב החברתי – רגשי יש השפעה ניכרת ואף הרסנית.

מחקרים שבוצעו בתחום, מצאו קשר בין חרדה חברתית לבין התפתחות של הפרעות אכילה.
על פי נתונים סטטיסטיים ממחקר שפורסם בעיתון אמריקאי המתמחה בפסיכיאטריה, כשני שליש מהנבדקים שסבלו מהפרעות אכילה כלשהן, סבלו גם מהפרעות חרדה. כמו כן, הראו הנתונים כי אנשים הסובלים מחרדה או דיכאון, נוטים יותר לפתח הפרעות אכילה.

כך למשל, אנשים הסובלים מהפרעת אכילה, מדווחים במקרים רבים כי החרדה שלהם מתמקדת, בדרך כלל, בפחד מפני ביקורת או השפלה, שמקורן בסיטואציות חברתיות וציבוריות. לרוב, הם חוששים שישפטו אותם על פי הגזרה, המשקל או אפילו על פי דפוסי האכילה שלהם (כמה הם אוכלים, איך הם אוכלים וכו').

לדוגמה –  אנשים הסובלים מאנורקסיה נרבוזה חוששים שהחברה תשפוט אותם בגלל משקל עודף או אכילה מרובה ולכן נוטים לפתח טקסי אכילה חריגים, כגון חיתוך המזון לחתיכות קטנות, האטה בקצב האכילה, הסטת המזון בצלחת ועוד.

בהקשר הזה, חשוב לציין כי הפחד או ההימנעות מאכילה בציבור מהווים סימפטום שכיח הן בקרב אנשים הסובלים מהפרעות אכילה והן בקרב אנשים הסובלים מחרדה חברתית, אך יחד עם זאת, הבסיס להתנהגות החריגה שונה בתכלית.
אנשים עם פוביה חברתית, חוששים מאכילה בציבור כחלק בלתי נפרד ממגוון רחב של פחדים חברתיים (הפחד שאנשים אחרים יבחינו בתסמיני החרדה שלהם – ידיים רועדות, מזון שנשפך וכו'). לעומת זאת, אנשים הסובלים מהפרעות אכילה, נוטים לדווח על חרדה מסיטואציות חברתיות שונות, מעבר לאכילה בפומבי.
הגבלת המזון וההתבודדות החברתית מעניקות להם תחושת שליטה בחרדה.

טיפול בהפרעות אכילה – טיפול קוגניטיבי התנהגותי:

לצערנו, הלחץ החברתי והתרבותי בחברה המערבית, המציג את הרזון והמראה השרירי כאידיאל היופי, גורם להתפתחות חרדה חברתית והפרעות אכילה, בעיקר בקרב בני נוער.
טיפול בבולמיה, באנורקסיה ובהפרעות אכילה אחרות, הכרחי, מבעוד מועד, על מנת למנוע נזקים נפשיים ופיזיים הרסניים ובלתי הפיכים.
כיוון שמקורן של הפרעות חברתיות ובעיות אכילה, הן במחשבות שליליות ומעוותות לגבי דימוי גופני והערכה עצמית, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT) עשוי לסייע.

טיפול בהפרעות אכילה באמצעות CBT מתחלק לשני שלבים:

  • טיפול קוגניטיבי – הטיפול הקוגניטיבי מתמקד, כאמור, בזיהוי המחשבות הטורדניות, שגרמו לדימוי גופני נמוך ולהערכה עצמית נמוכה והחלפתן במחשבות חיוביות וריאליות.
  • טיפול התנהגותי – מטרת הטיפול ההתנהגותי היא להקנות למטופל הרגלי אכילה נכונים ומבוקרים ולאפשר לו חשיפה הדרגתית לסיטואציות המעוררות חרדה חברתית ובעיות אכילה, עד להיעלמות מוחלטת של הסימפטומים הבעייתיים.


צור קשר

דר' אוהד הרשקוביץהקשר בין הפרעות אכילה לבעיות חברתיות
עוד >>

הפרעות אכילה אצל ספורטאים

ספורטאים מקצועיים נוטים להיות תחרותיים ובעלי משמעת עצמית גבוהה כדי להצטיין בענף, בו הם עוסקים. השילוב של מאפייני האישיות הללו עם הציפיות הגבוהות של המאמנים ו/או חברי הקבוצה הופכים אותם לקבוצת סיכון מיוחדת לפיתוח הפרעות אכילה. מדובר בעיקר בענפי ספורט אסתטיים, המדגישים את המראה החיצוני או לחילופין ענפי ספורט, בהם חשובה המהירות, הזריזות והקלילות: 

התעמלות קרקע (הסרט הדוקומנטרי על המתעמלת נדיה קומנצ'י, שנאלצה להתמודד עם הפרעות אכילה, ממחיש את התופעה), בלט, מחול, החלקה אומנותית על הקרח, ריצה ושחייה

הפרעות אכילה נמצאות על רצף שנע בין אכילה נורמאלית לבין הפרעות אכילה קשות (בולמיה, אנורקסיה ואכילה כפייתית). מעבר לעובדה שהרגלי אכילה לקויים פוגעים בהישגים ובביצועים, הם גם עלולים לגרום לנזקים בריאותיים ונפשיים בלתי הפיכים. לכן, טיפול בהפרעות אכילה, מבעוד מועד, הכרחי וחיוני. אין הכוונה רק לטיפול בבולמיה או אנורקסיה, שכן, גם הפרעות אכילה פחות קיצוניות הנמצאות על הרצף, יגרמו לנזק בריאותי, לדיכאון, לדימוי גוף שלילי ועוד.

מדוע ספורטאים נמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח הפרעות אכילה?

  • משטר תזונה קפדני – ספורטאים רבים מתאמצים לשמור על משטר תזונה קפדני במקביל לתכנית אימונים אינטנסיבית. הבעיה היא שניתן להתמיד במשטר הקפדני הזה רק לתקופה מוגבלת והוא עלול בסופו של דבר להוביל לסיטואציה של "חוסר שליטה" בכל מה שקשור לאכילה
  • לחץ חברתי – לצערנו, הלחץ החברתי מכתיב סטריאוטיפים על איך ספורטאי (ובעיקר ספורטאית) צריך להיראות. מסיבה זו, ספורטאיות בענפים תחרותיים נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה יותר לפתח הפרעות אכילה. החברה מצפה מהן להיראות סלבריטאיות ולייצג את אידיאל היופי הנשי.
  • לחץ מאמנים – גם המאמן האישי או הקבוצתי עלול להפעיל לחץ לגבי המשקל הרצוי, כתנאי להצלחה.

להפרעות אכילה בקרב ספורטאים עלולות להיות השלכות מזיקות וארוכות טווח:

  • אל ווסת (הפסקת המחזור החודשי)
  • אוסטיאופורוזיס (אובדן צפיפות עצם) – ספורטאים רבים טועים לחשוב שהם לא נמצאים בקבוצת סיכון  לאוסטיאופורוזיס, בשל העובדה שפעילות גופנית מחזקת את העצם. יחד עם זאת, מחקרים מראים שפעילות גופנית בלבד אינה מונעת איבוד צפיפות עצם. הפרעות אכילה קיצוניות עלולות לגרום להפסקת הווסת וכפועל יוצא מכך לגרום לנזק בלתי הפיך בצפיפות העצם.
  • דיכאון
  • הערכה עצמית נמוכה ודימוי גוף מעוות

טיפול בהפרעות אכילה בקרב ספורטאים:


לעיתים קרובות, קשה לזהות הפרעות אכילה בקרב ספורטאים, כיוון שהם דואגים להסתיר את זה תחת מסווה של "משטר אימונים קפדני". לכן, חשוב לשים לב לסימני אזהרה: פעילות גופנית מוגזמת, עיסוק יתר באוכל ובמשקל, שימוש בחומר משלשל, "טיולים" לשירותים במהלך הארוחות או לאחר סיומן ועוד.

הסימפטומים אשר יופיעו בקרב ספורטאים עם הפרעות אכילה יכללו לעיתים מחשבות טורדניות חלק ניכר מהיום בנושאי האכילה והספורט, ותחושת פרפקציוניזם שמשתלטת על הספורטאי כיוון שהוא חושש שלא יגיע לאותן תוצאות במידה ולא יהיה פרפקציוניסט, גם כאשר המחשבות הללו מוגזמות או גורמות לחוסר שקט.

טיפול בהפרעות אכילה בכלל וטיפול באנורקסיה בפרט באמצעות CBT נחשב לאפקטיבי ובעל הצלחה מוכחת.

הטיפול מתחלק לשני שלבים:

  • טיפול קוגניטיבי – כיוון שהפרעות אכילה מתפתחות מדפוסי חשיבה מעוותים לגבי נושא תזונה ומשקל גוף, השלב הראשון יהיה לזהות אותם ולהחליפם בחשיבה ריאלית ותואמת מציאות שגם תשפר את הדימוי העצמי והגופני של המטופל.
  • טיפול התנהגותי – מטרתו להחליף דפוסי אכילה לקויים בדפוסי אכילה נכונים ובריאים יותר.


צור קשר

דר' אוהד הרשקוביץהפרעות אכילה אצל ספורטאים
עוד >>