מהי פוביה מאש?
פוביה מאש ידועה גם בשם 'פירופוביה' (Pyrophobia) – הינה פוביה ספציפית ומשמעותה פחד חריג ולעיתים בלתי רציונאלי מאש ולהבות. זה יכול להיות מנרות, זה יכול להיות ממדורה או באופן כללי מכל סימן לנראה לעין של אש.
פחד מאש הינו למעשה הפחד הכי קדמוני שלנו. כבר לפני מיליוני שנה כאשר אבותינו גילו את האש, לעיתים נאלצו ללמוד בדרך הקשה לכבדה ולהיזהר ממנה. אך חלק מזה גלום כבר בחינוך שלנו: כל חיינו אנו גדלים תוך הישמרות מסוימת מאש – 'האש החמה', 'האש המכאיבה', 'אפשר לקבל כוויה' וכולי. אכן אש יכולה להיות דבר מסוכן בסיטואציות מסוימות ובמיוחד אם לא נזהרים, אולם פוביה מאש משמעותה פחד קיצוני ולא בהכרח רציונאלי, גם כאשר האש בשליטה ואינה מהווה סיכון.
ראשית, מה זו בכלל פוביה?
פוביה הינה פחד עוצמתי אצל אדם ממצב, חפץ או תופעה כלשהי, הגורמים לאדם לחוש כאילו הינו מול סכנת חיים. למשל – מראה של אש יגרום לאדם הסובל מפוביה זו לחוות רגשות עזים של פחד פנימי משתק ולחוש מצוקה גדולה וחוסר יכולת להתמודד באופן נורמטיבי עם הרגשות הללו.
במקרה של פחד קיצוני מאש, אותו אדם הסובל יהיה עסוק במחשבתו ובמעשיו בהימנעות מכל סוג של אינטראקציה עם אש, במידה ויוכל. זה עלול להשפיע באופן מהותי על אורח חיים תקין, ולבוא לידי ביטוי אפילו ברגעים יומיים קטנים – כמו היעדרות מארוחת יום שישי בשל הדלקת הנרות, ימי הולדת עם עוגה ונרות או היעדרות מכל אירוע חברתי הכולל מדורה, קומזיץ או אפילו עשן וזיקוקי די-נור. באותה מידה, עלול אותו אדם להימנע מלעבור במקום בו ראה פעם אש.
תופעת הפוביה משתייכת לקבוצה הרחבה יותר של הפרעות חרדה. אחוז גדול יחסית מהאוכלוסייה סובל מפוביה כולל אחוזים גבוהים למדי של ילדים.
סימפטומים לפוביה מאש
הסימפטומים של פוביה זו דומים לסימפטומים של חרדות בכלל. מדובר בתסמינים פיזיים לצד תסמינים נפשיים המופיעים כאשר אדם נמצא בקרבת מה שמפחיד אותו כל כך. אדם יכול להתמלא במחשבות חרדתיות ופחד ולו רק מלהריח עשן, שמיד מעיד על אש בקרבת מקום. במקרים קיצוניים זה יכול לבוא לידי ביטוי אף בקושי לצפות במראות של אש ושריפות בטלוויזיה או בסרטים. ישנם מקרים בהם אותו פחד גדול מאש יוביל להפרעה נוספת ממשפחת הOCD – אובססיה: שיכולה לבוא לידי ביטוי למשל בבדיקה חוזרת ונשנית של גלאי עשן ומטפי אש, בכל מקום בו נמצאים.
המתחים יכולים להתבטא בסימפטומים פיזיים – כגון נשימה מואצת או קשיי נשימה, יובש בפה, דפיקות לב ועלייה בלחץ הדם, חולשה או סחרחורות, הזעת יתר, כאב בטן, בחילה והקאות וכדומה.
ישנם גם תסמינים פסיכולוגיים במצב של חרדת דנטלית כמו מתח מורט עצבים, מחשבות מלחיצות והתעסקות בדאגות ופחדים מפני מה שעלול לקרות בעת מפגש עם להבה, עשן וחום…
פחדים אלו יכולים לפעמים "לעלות על גדותיהם" ולהגיע לכדי התקף פאניקה של ממש על כל עוצמתו המשתקת.
האדם הסובל למעשה נמצא במצב דריכות פיזית כאילו הוא מתמודד עם סכנת חיים של ממש – משהו שמאיים על בטחונו ברמה קיצונית, אפילו שאין בהכרח מימד רציונאלי לכך באותה עת. התקף חרדה שכזה גורם למצוקה נפשית כבדה שלפעמים אפילו תרופות הרגעה שונות לא יכולות לסייע באופן אפקטיבי בשל עוצמת החרדה באותו רגע.
מה גורם לחרדה מאש?
הסיבה השכיחה ביותר לפרוץ פוביה מאש היא חשיפה לסיטואציה הקשורה בכך. בין אם שריפה ביתית, מכשיר שעולה בלהבות או שריפה ביער. כמובן שמגע ישיר עם אש הגורם לכוויה עלול להתפתח לפחד גדול מאש באשר היא. לעיתים מדובר בחוויית ילדות שמותירה צלקת נפשית או טראומה אפילו אם מודחקת ברמה כלשהיא.
כמו בפוביות אחרות, לעיתים הגורם לפחד המשתק הזה הוא חוויה של אדם אחר – לרוב אדם קרוב – הורה, אח או חבר, שנלכדים באש או חלילה איבדו את חייהם בשריפה.
האם ניתן לטפל בחרדה מאש?
התשובה היא: בהחלט כן! חרדה מאש כמו חרדות אחרות הינה ברת טיפול לחלוטין. כאמור, פעמים רבות חרדה שכזו הינה פוביה שנגררת מגיל צעיר, מחוויות עבר – אז כמובן ככל שמטפלים בה יותר מהר, כך ניתן למנוע שנים רבות של סבל.
אחד הטיפולים היעילים והמומלצים ביותר בשוק היום להתמודדות עם פוביות ספציפיות וחרדות בכלל, כולל פירופוביה, הינו טיפול CBT, ובשמו המלא – טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy). לצד טיפול CBT ישנם ישנו גם טיפול פסיכודינאמי או טיפול תרופתי אשר לרוב בעיקר מקל על הסימפטומים אולם לעיתים רחוקות פותר את הבעיה לטווח ארוך.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו בעל שיעור הצלחה גבוה יחסית ומשמעותו שינוי דפוסי חשיבה אצל המטופל באופן כזה שיוכל להתעמת ולהתמודד עם פחדו הגדול להתמודד עם מראה או ריח של אש, ואף לקחת חלק באירועים הכוללים בהם נרות או מדורה.
לטיפול שכזה שני חלקים שמטפל בשני רבדים למעשה – החלק הקוגניטיבי (חשיבתי) והחלק ההתנהגותי. בחלק הראשון החשיבתי מזהים יחד את הגורם לפחד ואת דפוסי החשיבה הנלווים לו שמתבטאים במחשבות משתקות ולא רציונאליות. לומדים להחליף את מחשבות החרדה במחשבות הגיוניות כמו “אם אזהר, לא יקרה לי כלום בקרבת אש”, "האש רחוקה ואינה מאיימת עליי".
מטופל מקבל כלים להתמודדות גם בחלק השני – החלק ההתנהגותי של חשיפה למקור הפחד, בהדרגה ובפיקוח כדי לבחון את דפוסי המחשבה החדשים שמראים לאדם כי הסכנה בה הוא חש אינה מוחשית והוא למעשה בטוח בפועל. בנוסף, עוזרים אמצעים מקלים אחרים להסחת דעת בעת הטיפול, מוזיקת רקע נעימה ומרגיעה ועוד פטנטים שמסייעים לנטרל מצב מעורר חרדה זה.
