איך לעצור אובססיות? הסבר על טיפול ב-OCD
אם נכנסת למאמר זה כי אתה רוצה לדעת איך לטפל ב-OCD, ייתכן כי אתה חושד או אובחנת כסובל מהפרעת OCD ואתה ודאי תוהה איך לעצור אובססיות, כיצד לטפל במחשבות הטורדניות והטקסים הכפייתיים.
לכן, ראשית ארצה לעשות סדר עם קצת מידע על הרקע של הפרעת OCD. הOCD הקלאסי** הינו הפרעה נפשית ולא גנטית. מה זה אומר בעצם? זה אומר שזה לא משהו שנולדת איתו, זה לא בגנים, זהו לחלוטין מצב שהוא בר שינוי, בר טיפול.
ישנם כמה סוגי טיפולים שנהוגים היום: ישנו טיפול פסיכו-דינאמי (פסיכולוגי קלאסי או טיפול "בשיחות"), ישנו טיפול תרופתי וישנו הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי – טיפול CBT – שמוכח היום כטיפול היעיל ביותר לעצירת מחשבות כפייתיות ואובססיות – או סי די.
(** ישנם מצבים בהם מקורו של הOCD הוא נוירולוגי/אורגני – למשל כתופעת לוואי של הפרעות אורגניות אחרות כמו סכיזופרניה – אך לרוב זו הפרעה שהיא נפשית).
ממה נובע OCD?
כדי להבין כיצד הטיפול מתבצע, אני רוצה להסביר לך מעט על איך מתפתח OCD אצלנו. מהם "סימני הדרך" שדרכם מתפתחת ההפרעה? במקרים רבים תחילת התפתחותה של ההפרעה מצויה כבר בגילאים צעירים מאוד, בילדותינו. יש מחקרים המצביעים על גילאי 10-12 כגילאים בהם יש נקודת מפנה וההפרעה "תופסת תאוצה".
- הילד / האדם לומד באמצעות מסרים חוזרים מהסביבה שבעת ספק או אי ודאות, אין הוא יכול לסמוך על ההיגיון של עצמו.
- בעת הטלת ספק, מתמלא ליבו של אדם בחרדה, ועקב כך בצורך עז להשיב את הביטחון, השלווה הפנימית.
- האדם מחפש חיזוקים ואישורים חיצוניים באמצעים שונים: בדיקות חוזרות ונשנות של מחשבה (מול אנשים אחרים, מול האינטרנט), או לחילופין מנסה להתחזק באמצעות ביצוע טקסים אישיים שונים להשתקת אי השקט שמערער הכל.
- ומכאן – היווצרות מחשבות אובססיביות ו / או טקסים כפייתיים.
איך לעצור אובססיות?
פה אסביר על שני מישורי הטיפול: הטיפול בסימפטומים (מחשבות טורדניות, אובססיות, טקסים כפייתיים) והטיפול המעמיק יותר באמונות היסוד הפנימיות שלך.
טיפול בסימפטומים – איך לעצור אובססיות:
אני שוב מזכיר כי הסימפטומים הטורדניים והכפייתיים נולדים מתוך צורך עז להשתיק חרדה פנימית גדולה. לכן מה שארצה ללמד זה כיצד להכיל את הדחף הרגשי הגדול הראשוני, בלי לתת לו מענה בצורה של טקסים ומחשבות טורדניות.
המתודיקה הקלאסית, הנפוצה בעולם והמוכחת בהצלחתה, היא חשיפות (או Exposure Response Prevention – ERP).
חשיפה היא תהליך הדרגתי ומבוקר לפי יכולתך ורמת המוכנות שלך, שמטרתו חשיפה איטית למצבים שמעוררים את החרדה ומניעים לביצוע הטקס המרגיעים.
מה זה אומר? הכוונה היא, שבאמצעות החשיפה המטופל לומד לאט מה קורה אם הוא נותן לעצמו להרגיש את הרגש המציף אותו ולא מיד פונה לטקסים שמשתיקים את הרגש. או במילים אחרות – בהדרגה תלמד איך לעצור אובססיות, איך להגיב אחרת למחשבות טורדניות.
אז מה נלמד בזמן חשיפה? אני אסביר:
- הדבר הכי חשוב שלומדים זה ההבנה שגם כשלא מגיבים מיד עם טקס – רגש החרדה נרגע ויורד עם הזמן מעצמו.
- לא פחות חשוב, לומדים כי רגש החרדה לא מסוכן באמת ולא מעיד על סכנה אחרת. לפעמים חווים רגש גם כשאין סכנה.
- למידה נוספת היא כי יש בכלל אופציה שלא להקשיב לרגש ולא לתת לו לנהל אותך. אין חובה לציית לרגש באופן אוטומטי.
כדי להסביר יותר טוב מהי חשיפה, אבחן דוגמא מהחיים:
ישנו מטופל עם OCD שמאמין שאם לא ינעל את הדלת שלוש פעמים ברצף ויספור בקול רם – אז הוא לא יזכור אם הוא אכן נעל את הדלת וזה יגרום לו לאי שקט גדול וחששות לכל היום. לכן לפני שהוא מתרחק מהדלת הוא מבצע את טקס הנעילה ורק אז מתרחק. בעת חשיפה טיפולית – בזמן שהמטופל יתרחק מהדלת הוא יאזין למוזיקה באוזניות וישיר איתה כדי להפריע ליכולתו לספור. המטופל ייצא מהבית ויסתובב עם המחשבה שלא נעל את הדלת תוך שהוא מרשה לעצמו להרגיש חרדה בלי לחזור לדלת לנעול שלוש פעמים. בתהליך, יחוש המטופל את החרדה ויעבור את שיאה תוך שהוא נוכח לראות מה קורה אם הוא לא נלחם בה. מדובר על פרק זמן שנע בין דקות ספורות ועד חצי שעה-שעה. ככל שמטופל מצליח להכיל את הרגש זמן ממושך יותר ייווכח כי עם הזמן החולף החרדה יורדת גם בלי טקס הנעילה המשולשת. *כמובן במידה והחרדה עוצמתית מדי המטופל מוזמן לעצור את החשיפה ולהסתפק בחיזוק חלקי שנוצר בזמן שהצליח לדחות את התגובה המיידית של הטקס.
דוגמה נוספת: כל התהליך מזכיר ילד שמפחד לישון בחושך. אם הוא בורח מהחדר לחדרם של ההורים – באותו רגע הוא נרגע אך הוא לא לומד כי דבר על החושך – שאכן הרגש מעיד על סכנה וצריך לברוח מהרגש. לא תהיה פה התמודדות אלא פתרון זמני בלבד לפחד מהחושך.
אך אם יחזור הילד לחדר (גם בעזרת ההורים) וינסה להירדם – לבסוף הוא אכן יצליח ויגלה שאין באמת סכנה והרגש של הפחד מתישהו עובר.
זהו במילים אחרות תהליך של הקניית הרגלים לשם הסתגלות רגשית למצב של חרדה.
בנוסף – במקביל לתהליך החשיפה, ניתנים כלים שמסייעים להתמודדות: אופציה למחשבות חדשות, תשובות חדשות לשאלות פנימיות שעולות, מתן כלים שונים לבדיקה עצמית של המחשבות הטורדניות והאם הן מבוססות.
המישור השני – הטיפול באמונות יסוד:
אותם סימפטומים ידועים לשמצה של OCD למעשה נובעים מאמונות פנימיות מאוד עמוקות שלפיהן "אני לא יכול לסמוך על ההיגיון של עצמי. אני פגום. איני יכול לסמוך על המחשבות שלי (לכן אני בודק באופן אובססיבי ומחפש תשובות)". על כן החלק השני של הטיפול יתייחס לרובד הזה, האמונות הפנימיות ותהליכי המחשבה העמוקים.
פה הטיפול בא לאתגר את המטופל: מה קורה אם לא תתייעץ? אם לא תבצע בדיקות חוזרות אלא תסמוך על עצמך, ועל יכולתך לא לטעות? או בכלל – תסמוך על כך שגם אם תטעה בסופו שלר דבר תתאושש והכל יהיה בסדר?
נרצה לאפשר למטופל להיות 'כמו כולם' גם אם זה לא מושלם וגם אם הוא לא תמיד יהיה צודק. המטופל יגלה דברים אחרים על מחשבותיו הפנימיות ואמונותיו, הוא יגלה שהוא יכול יותר לסמוך על עצמו בהתמודדות מוצלחת עם מעט חרדה ואי ודאות.
במהלך התהליך הטיפולי, יתחיל המטופל ללמוד שאין הוא חריג לרעה ויודע ממש 'כמו כולם' להבין מה טוב. הוא יבין כי אינו זקוק לאישורים מאחרים באופן חיצוני כל הזמן.
המטרה והתוצאה – מציאת השקט הפנימי, העלאת הדימוי העצמי. בסופו של יום, כיצד להיות מאושר יותר ולשמוח במה שיש ולא לפנות כל הזמן לחפש מה אין.
לסיכום אני שמח לומר כאן שוב שאתה לא חייב לסבול. אין שום סיבה לשאת איתך את העול הזה לכל מקום ובכל זמן. עם הטיפול המתאים, גם את יכולה למצוא את השקט שלך ואת האושר.