טריכוטילומניה – איך בוחרים מטפל לטיפול בתלישת שערות
טריכיטילומניה – איך בוחרים מטפל לטיפול בתלישת שערות טריכוטילומניה היא הפרעה שפוגעת בחיים החברתיים, בדימוי העצמי ובאיכות החיים. באחוז משמעותי של המקרים היא לא תחלוף
מצאת את עצמך תולש שיערות מראשך או מחלקים אחרים מגופך? מסתבר שישנם רבים אשר עושים זאת מבלי שהם באמת מבינים מדוע או מבלי שהם מודעים לכך. לתופעה יש שם – טריכוטילומניה, תלישת שיער כפייתית, והיא שייכת לקבוצת ההפרעות של שליטה בדחפים.
המתמודדים עם הבעיה מרגישים דחף בלתי נמלט לתלוש שיער , למרות שהדבר אינו מועיל עבורם: הוא משאיר אותם בסופו של דבר עם קרחות באזור התלישה, מעצים תחושות של בושה וחרדה עד כדי המנעות מפגישה עם אנשים אחרים ופוגע בדימוי העצמי שלהם.
מה אנחנו יודעים על טריכוטילומניה מבחינת סימפטומים, שכיחות והדרכים לטפל בה?
טריכוטילומניה (TTM) היא הפרעה נפשית במסגרתה אדם חש דחף כפייתי או צורך בלתי נשלט לתלוש שיערות מגופו; או אם להיות מדויקים יותר, חוסר יכולת להתנגד לדחף למרוט את השיער באופן מכוון מגופו.
לא מדובר ברצון לגרום לכאב, מאחר ופעולה זו אינה גורמת לכאב מיוחד. מה שכן מאפיין את הפעולה, הוא הריגוש שלפני המריטה, ולא פחות – תחושת ההקלה ואף סיפוק שמלווים אותה לאחר התלישה.
רבים מהסובלים מתופעה זו חשים דחף למשיכת שיערות מאיזורי תלישה קבועים. אזורים ספציפיים אלו יכולים להיות בראש ובקרקפת (תלישת שיער הראש) או באזור הפנים (תלישת ריסים, גבות או זקן). עם זאת, תתכן גם מריטת שיער באזורים אחרים בגוף (לדוגמא שיער הערווה או שערות מבית החזה).
מחקרים מראים כי בין 0.5-2% מהאוכלוסיה סובלים מבעיה זו וקיימת בה בעיית תת אבחון. רבים מהסובלים ממנה נבוכים לדבר עליה או חוששים לפנות לטיפול, ומכיוון שהיא גורמת להם להתבודד, אחרים אינם מעודדים אותם גם כן לחפש פתרון עבורה.
ברוב המקרים התופעה מופיעה בילדות ואצל מתבגרים (גיל ממוצע 10-13), ונמשכת מספר שנים. בתקופת הילדות אין מגדר שנוטה לסבול ממנה יותר, אך במקרים בהם היא מופיעה בגיל בוגר יותר היא משפיעה יותר על נשים.
מכל הפרעות השליטה, ניתן לומר שהפרעת הטריכוטילומניה היא הכי פחות מוסברת מכולן. עם זאת, ישנן כמה גישות שמנסות להסביר את התופעה.
משיכת שיערות ותלישתן מהווה אמצעי לפריקת אותו מתח רגשי. תלישת שיערות אינה גורמת לכאב של ממש, אך מי שתולש שיערות חווה תחושת מתח וריגוש בטרם המעשה והקלה מספקת באופן מיידי לאחר תלישת השערות.
אחד ההסברים לתופעה מיוחס לאנשים אשר אינם פורקים רגשות וגופם מחפש אחר צורות לפרוק את המתח המצטבר. ישנן הרבה סיבות מדוע אנשים אינם פורקים רגשות: יתכן שלא למדו להשלים ולהכיר ברגשות שלהם או לפרוק אותן בצורה בריאה, כמו לדוגמה באמצעות עיסוק בפעילות גופנית. בעיות אלו יכולות להתחיל עוד בבית ההורים, במקרים בהם התנהגות ההורים גרמה לילדים לפחד מרגשות קיצוניים ולהפוך לאנשים מאופקים רגשית.
גישה חליפית מעולם הפסיכולוגיה טוענת כי מריטת השערות מופיעה כפיצוי על אובדן כלשהו, בין אם אמיתי או בדמיונו של הסובל.
תיאוריה אחרת רואה בתופעת הטריכוטילומניה צורת ביטוי לדחפים מיניים ולדחפים תוקפניים. כמו כן תופעות המאפיינות טריכוטילומניה תועדו אצל אנשים הסובלים מטראומה או אשר סבלו בעבר.
יש המתייחסים להפרעה כאל בעיה נוירו-פסיכיאטרית. לא ניתן לפסול טענה זו, שכן תרופות פסיכיאטריות משיגות תוצאות חיוביות בטיפול בה.
חוסר יכולתו של האדם לשלוט בדחף המריטה עשוי להעיד על הפרעה זו. כמו כן, ישנו סממן ויזואלי – התלישה האובססיבית מהאיזורים המפורטים, מביאה להיווצרות קרחות שונות בולטות לעין.
בנוסף, תחושת המתח שלפני התלישה, המלווה את אלו הסובלים מההפרעה – וגם תחושת ההקלה המורשת שלאחר תלישה, מהווים גם הם סימפטומים מזהים.
אנשים הסובלים מטריכוטילומניה עלולים להמשיך לפעמים בפעולות נוספות שמזוהות עם ההפרעה – הכנסת השיער התלוש לפה, לעיסתו או שזירתו, כסיסת ציפורניים אינטנסיבית, או פגיעה עצמית נוספת כגון הטחת ראש.
באחוז גדול מהמקרים, הסובלים מבעיית הטריכוטילומניה מודעים למצבם, מתביישים בכך ונוטים להסתיר את מעשיהם על ידי חבישת כובעים או פאות והגרוע ביותר הימנעות מלהופיע בחברה.
עם זאת, טריכוטילומניה יכולה להיות מאובחנת על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר. על פי DSM-5 כדי לאבחן אותה צריך לעמוד בתנאים הבאים:
קודם כל, חשוב לדעת כי אפשר לטפל בטריכוטילומניה! ישנן דרכי התמודדות עם ההפרעה המקלות באופן משמעותי על המצוקה הגדולה שמתלווה אליה תוך פרק זמן קצר.
על אף שיתכנו תקופות שבהם הדחף לתלוש שיער שוכך למשך תקופה, המקרים בהם תלישת שיער נעלמת ללא טיפול נדירים וגם הם קורים לאחר תקופת סבל מיותרת. בנוסף יש להתייחס להפרעות נלוות כמו חרדה, דיכאון, שימוש בחומרים ממכרים וכדומה.
תלישת שיערות כפייתית גורמת לסבל נפשי רב ומומלץ לטפל בה באופן מיידי. חשוב לעשות את הצעד הראשון ולפנות לקבלת עזרה בתחום.
הטיפול התרופתי המקובל כיום הוא טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שהוכח כי הביאו להקלה מסוימת בתופעה, הינם בתרופות אנטי פסיכוטיות כגון ליתיום, קלומיפרמין ועוד.
על אף יעילות מסוימת של הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכותרפי מקביל ההפרעה נוטה לחזור שוב.
גישת הטיפול המבוססת מחקרית לטיפול בתלישת שערות היא טיפול CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הפועל באמצעות:
ד"ר אוהד הרשקוביץ הוא מטפל CBT בעל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית והכשרה ב-CBT מביה"ס המקצועי לפסיכולוגיה בשיקאגו, ארה"ב. הוא מטפל בשיטת CBT מאז שנת 2001.
את ההכשרה שלו בטיפול בהפרעות כפייתיות, לרבות טריכוטילומניה הוא רכש במרכז הישראלי ל-OCD, ובמשך 15 השנים האחרונות הוא עזר למאות מטופלים להפסיק לתלוש שיער, להפחית את רמות החרדה ולשפר את הדימוי העצמי.
הקורס לטיפול עצמי בשיטת CBT אותו פיתח, מעביר את כל הכלים והתרגולים הנלמדים בקליניקה אל פורמט מקוון, ומאפשר לכל אחד להתגבר בעצמו על חרדות, בעיות בטחון עצמי והרגלים כפייתיים.
טריכיטילומניה – איך בוחרים מטפל לטיפול בתלישת שערות טריכוטילומניה היא הפרעה שפוגעת בחיים החברתיים, בדימוי העצמי ובאיכות החיים. באחוז משמעותי של המקרים היא לא תחלוף
תחת לחץ, אנשים רבים מפתחים הרגלים מגונים והתנהגויות לא רצויות. אחדים כוססים את ציפורניהם, אחרים פורכים (מפוקקים) אצבעות, וחלק תולשים שיערות. טריכוטילומניה, תלישת שיערות כפייתית
טריכוטילומניה, או תלישה אובססיבית של שיער, היא הפרעה טורדנית שפוגעת גם בבטחון העצמי ובדימוי העצמי של הסובלים ממנה. טיפול CBT יכול לסייע בהתמודדות עם בעיות אלו.
מהי טריכוטילומניה? טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית שבאה לידי ביטוי בתלישת שיער כפייתית. אנשים הסובלים מטריכוטילומניה משקיעים אנרגיות רבות באיפוק רגשי (כתוצאה מהיעדר יכולת לבטא רגשות באופן