פוביה מכלבים – או חרדה גדולה מכלבים הינה פוביה ספציפית (שנקראת בלועזית 'סינופוביה' – cynophobia) שמשמעותה פחד בלתי רציונאלי מכל כלב באשר הוא. פחד מכלבים מתחיל פעמים רבות כבר בגיל צעיר אצל ילדים (האחוזים מדברים על פוביה בילדים שמתחילה בעיקר מתחת לגיל עשר) אולם יכולה בהחלט להימצא אצל מבוגרים רבים. האנשים הסובלים מפוביה זו, למעשה חוששים משני דברים (אחד מהם או שניהם): חשש גדול מתקיפת כלב, ופחד עוצמתי מפני מחלת הכלבת – שעלולה להיגרם כתוצאה מנשיכת כלבים.
אולם מהי בכלל פוביה? פוביה הינה פחד עוצמתי אצל אדם ממצב כלשהו או חפץ כלשהו, כאילו הם מציבים אותו בסכנת חיים. במקרה של פחד קיצוני מבעלי חיים וכלבים בפרט – אותו אדם הסובל מהפוביה יהיה עסוק במחשבתו ובמעשיו בהימנעות ממפגש עם כלב בכל מיני רמות. זה יכול להיות הימנעות ממעבר בשבילים מסוימים, הימנעות מביקור בבתים מסוימים הימנעות מגנים ציבוריים או במקרים קיצוניים מאוד ישנם אנשים שפשוט לא ייצאו מהבית בשל הפחד המשתק שמא ייתקלו בכלב. תופעת הפוביה משתייכת לקבוצה הרחבה יותר של הפרעות חרדה. אחוז גדול יחסית מהאוכלוסייה סובל מפוביה זו כולל אחוזים גבוהים למדי של ילדים.
סימפטומים של פוביה זו דומים לסימפטומים של חרדות בכלל. מדובר בתסמינים פיזיים לצד תסמינים נפשיים המופיעים כאשר אדם נמצא בקרבת מה שמפחיד אותו כל כך – כלב שעובר בקרבתו או הידיעה כי תכף יגיע לסביבה בה ישנם כלבים. התגובה הפיזית עלולה לכלול נשימה מואצת או דפיקות לב ועלייה בלחץ הדם, סחרחורות או רעידות, הזעת יתר, כאב בטן וכדומה.
בכי ורעידות חזקות הינם גם הם חלק מתגובה נורמטיבית לתחושת הפוביה, כולל גם בריחת שתן.
האדם הסובל מהפוביה למעשה מגיב פיזית ורגשית למה שמוחו מפרש כסכנת חיים. הוא יימצא במצב דריכות פיזית כאילו ניצב מול משהו שמאיים על בטחונו ברמה קיצונית, אפילו שאין מימד רציונאלי לתחושה זו לרוב.
הסיבה הנפוצה ביותר שגורמת לאדם לסבול מפוביה מכלבים היא חוויה קשה וטראומטית כלשהי שקשורה למפגש מסוים עם כלב בעבר או צפייה בתקרית בה היה מעורב כלב. כלומר, יש את החוויה הישירה: אדם או ילד שחווה תקיפה ישירה של כלב או – משהו שמתפרש כניסיון תקיפה כמו כלב קשור שנובח בפראות וחושף שיניים כאשר עוברים לידו. ויש את החוויה העקיפה: צפייה במישהו שהותקף על ידי כלב – לרוב אדם קרוב.
בנוסף, ישנה גם חוויה נלמדת סביבתית – הכוונה לחשיפת ילד לאדם קרוב אשר מפחד מאוד מכלבים, והפחד הזה "עובר" רגשית אל הילד (בעיקר כאשר אמא / אבא או אח / אחות פוחדים באופן קיצוני מכלבים ).
ובאופן מעט מבדיל מפוביות אחרות, ישנה אסכולה שטוענת כי הפחד מכלבים גם נטוע בנו ברמה אבולוציונית. או במילים אחרות, האבולוציה לימדה אותנו לפרש את דמותו של כלב כגורם מאיים, כטורף ולכן – הפחד מכלב הינו עמוק ושורשי.
יש לציין, שאצל ילדים פעמים רבות מדובר בחרדה זמנית שעם הזמן מתגמדת או נעלמת לחלוטין. יש לעקוב ולוודא שהפוביה נעלמת וכמובן לא מתגברת. אצל מבוגרים הפחד נוטה להישאר ואף להחריף.
במידה והחרדה דומיננטית ובעלת השפעה שלילית, בהחלט ניתן לטפל בה כדי להחזיר את תחושת השליטה והביטחון לחיים.
אחד הטיפולים היעילים והמומלצים ביותר בשוק היום להתמודדות עם פוביות ולחרדות בכלל כולל סינופוביה – פחד מכלבים, הינו טיפול CBT, ובשמו המלא – טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy). לצד טיפול CBT ישנם ישנו גם טיפול פסיכודינאמי או טיפול תרופתי אשר לרוב בעיקר יקל על הסימפטומים אולם לעיתים רחוקות פותר את הבעיה לטווח ארוך. בנוסף, ישנם גם מטפלים מיוחדים שמסייעים להתמודדות עם הבעיה באמצעות עבודה רגישה והדרגתית עם כלבים מאולפים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו בעל שיעור הצלחה גבוה יחסית ומשמעותו שינוי דפוסי חשיבה אצל המטופל באופן כזה שיוכל להתעמת ולהתמודד עם פחדו העצום מכלבים כך שלא יהווה גורם משתק שמשפיע על איכות החיים (הימנעות והתקפי חרדה).
לטיפול שכזה שני חלקים – החלק הקוגניטיבי (חשיבתי) והחלק ההתנהגותי. בחלק הראשון מזהים יחד את הגורם לפחד ואת דפוסי החשיבה הנלווים לו שמתבטאים במחשבות משתקות ולא רציונאליות. באמצעות טכניקות הרפיה ודמיון מודרך לומדים להחליף את מחשבות החרדה במחשבות הגיוניות כמו “לא יקרה לי כלום באמת אם אעבור בפארק ליד כלבים”. האדם מקבל כלים להתמודדות גם בחלק ההתנהגותי של חשיפה למקור הפחד, בהדרגה ובפיקוח כדי לבחון את דפוסי המחשבה החדשים שמראים לאדם כי הסכנה בה הוא חש אינה מוחשית והוא למעשה בטוח ומוגן.
