בתוך שמה – קלסטרופוביה, מסתתר פירושה: פוביה. מדובר בחרדה בלתי נשלטת, במקרה זה פחד גדול משהייה ממקומות סגורים. זה יכול להיות כל חלל סגור החל מחדר, חדר מדרגות ועד מטוס, רכבת או מעלית (ישנה גם פוביה דומה של פחד ממעליות) ועוד.
פחדו הגדול של אדם הסובל מקלאוסטרופוביה מורכב למעשה משני גורמים משלימים; האחד הוא הפחד הגדול ששהותו במקום סגור תגרום לבסוף לכך שייגמר לו האוויר והוא יסבול ממחנק (במילים אחרות ישנו פה פחד הישרדותי ממוות בחנק), והגורם השני המטלטל הינו החשש כי להיות סגור במקום כלשהו משמעותו שלא ניתן יהיה לצאת ממנו לעולם. כלומר, אדם הסובל מקלסטרופוביה חושש שיישאר תקוע באותו חלל סגור.
מדובר בשני גורמים שאינם בהכרח רציונאליים מאוד אולם יגרמו לאדם להיכנס למצב של חרדה גדולה וחשש לחייו, ובשל כך להימנע מכל דבר שעלול להביאו לשהות בחלל סגור. לפעמים יכול הדבר לפגוע מאוד באיכות החיים: אי יכולת להשתמש במעלית, אי יכולת לטוס, אי יכולת להישאר בתוך משרד סגור או כל דבר מהדברים האלו שיכולים לצוץ במהלך יום יום שגרתי.
מדובר בתפקודים יומיומיים שנפגעים ממצב הימנעותי זה – למשל אי יכולת להשתמש במעלית במבנים רבי קומות, אי יכולת לטוס לפגישות עסקיות וכיו"ב. תארו לכם חייל קרבי שנאלץ לוותר על שירות מבצעי בשל אי יכולת לשהות בטנק, במטוס, בצוללת. או סטודנט שלא יכול להיכנס להרצאה כי היא מתקיימת באולם קטן סגור. אי יכולת לנסוע ברכבת. פחד עצום משהייה במקלטים (אשר בישראל עלול להוות בעיה גדולה במיוחד). והדוגמאות הן עוד רבות מאוד. ההשפעה של פוביה כזו על אורח חיים תקין עשויה להיות מאוד משמעותית ולפגוע קשות באיכות חייהם של אנשים.
פוביה היא מצב נפשי של פחד קיצוני, ממצב או אובייקט מסוים; מדובר בפחד כרוני שאיננו רציונלי או למעשה פחד מוגזם ממשהו שאיננו מסוכן בדרך כלל. פחד שכזה עלול לשבש באופן משמעותי את חייו של אדם הלוקה בו מאחר ואותו אדם יהיה עסוק חלק גדול מהזמן בהימנעות והתרחקות מאותו דבר שמעורר בו את רגש הבעתה.
ישנם סוגים שונים של פוביות – פוביה חברתית (פחד ממצבים חברתיים שונים), אגורפוביה (פחד משהייה במקומות המוניים או מקומות מהם יהיה קשה כביכול להיחלץ) ופוביה ספציפית – פחד מדבר מסוים – אובייקט, בעל חיים או פעולה מסוימים. פוביה ממקומות סגורים הינה פוביה ספציפית.
למידע נוסף על פוביות
החשש משהייה במקום סגור, לפעמים אפילו עוד לפני שהגיע הצורך – מעלה את מה שנקרא "הורמוני חירום" אשר מכניסים את הגוף והתודעה למצב חירום-לכאורה, מצב הישרדות. אדם במקום סגור או אדם שיודע שמיד ייכנס לחלל סגור כזה או אחר, ירגיש מיד אי נוחות פיזית מורגשת. נשימה מואצת, דפיקות לב, הזעה מוגברת, בחילה ועוד. אדם קלסטרופובי במצב הישרדותי יחוש מיד צורך נואש לברוח, לצאת; הוא עלול להרגיש תחושה מלחיצה של חנק וחוסר אוויר.
חוץ מהקושי היומיומי בתפקוד תקין, במידה ונתקל במצב שכזה ולא תתאפשר שום דרך לצאת – עלול גם להתפתח התקף חרדה מלא על כל השלכותיו. לכן הכרחי לתת את הדעת על כך ולהקדיש זמן והשקעה בטיפול בבעיה והקלת התסמינים.
מניע סיבתי – כאמור, הסיבה הנפוצה ביותר לבעתה מחלל סגור הינה הוא אירוע מפחיד כלשהו שקשור לשהייה במקום שכזה שהשאיר אחריו חותם טראומטי.
לעיתים מדובר במצב בו אדם סבל מהתקף חרדה כללי אפילו אולם השהייה במקום סגור נשארה כחלק מהחוויה ואולי מהגורם. כמו כן, אם הורה או אדם קרוב סובל מקלסטרופוביה, ייתכן חיקוי לא מודע של הפוביה.
מניע גנטי תורשתי – מחקרים הראו גם כי ישנו פרמטר גנטי אצל אנשים הסובלים מפחד ממקומות סגורים: מסתבר שהסיכוי לפתח חרדה כזו גדל אצל מי שבמשפחתו קיימת ההפרעה הנ"ל וישנם בני משפחה חרדתיים או קלסטרופוביים בפרט.
כפי שציינו, הפחד משהייה במקומות סגורים הינו לרוב לא רציונאלי ולא קיימת סכנה אמיתית לחנק או היתקעות. וזהו בדיוק המסר שיש לעזור למי שסובל מפוביה זו – להפנים. האם ניתן לטפל בפחד זה, באופן יעיל?
בהחלט ניתן. כיום, הטיפול היעיל ביותר להתמודדות עם חרדות ופוביות שונות הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). ישנו גם טיפול פסיכודינמי או טיפול תרופתי אשר לרוב בעיקר מקל על הסימפטומים אך אינו פותר את הבעיה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הינו בעל שיעור הצלחה גבוה יחסית ומשמעותו שינוי דפוסי חשיבה אצל המטופל באופן כזה שיוכל להתעמת ולהתמודד עם פחדיו בכדי שלא לתת להם לשתק ולפגוע באיכות חייו.
לטיפול שכזה שני חלקים – החלק הקוגניטיבי (חשיבתי) והחלק ההתנהגותי. בחלק הראשון מזהים יחד את הגורם לפחד מחללים סגורים ואת דפוסי החשיבה הנלווים לו שמתבטאים במחשבות קשות שאינן רציונליות. באמצעות טכניקות טיפוליות לומדים להחליף את המחשבות מעוררות החרדה והפחד – במחשבות הגיוניות כמו “לא יקרה לי כלום באמת אם אשאר בחלל סגור”, "אין סיכוי שייגמר פה האוויר" וכדומה.
בחלק השני – ההתנהגותי, מקבל המטופל כלים להתמודדות בעת תהליך מבוקר של חשיפה למקור הפחד, במקרה זה – חללים קטנים, סגורים או חסומים; החשיפה מתבצעת בהדרגה, ליווי ופיקוח כדי לבחון את דפוסי המחשבה החדשים שמראים לאדם כי הסכנה בה הוא חש אינה מוחשית והוא בטוח.
